פסק-דין בתיק ב"ל 4720-01-11

1.       לפניי ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת הוועדה לעררים (לעניין שירותים מיוחדים) מיום 12.4.2010. הוועדה קבעה כי המערער אינו זכאי לגמלת שירותים מיוחדים.

התשתית העובדתית

2.       המערער, יליד 1962, סובל ממחלות רבות ובין היתר, מדיכאון חרדתי, מסכרת, מיתר לחץ דם, מהגבלה בתנועות צוואר ומהגבלה מותנית ונכותו הרפואית עומדת על 79%. יוער, כי בהתאם להחלטת ועדת אי כושר מיום 9.1.98 המערער (בהיותו בן 35) הוכרז כמי שלא מסוגל לשום עבודה באופן מלא ולצמיתות עקב בעיותיו הרפואיות.

3.       המערער היה זכאי לגמלת שירותים מיוחדים בשיעור 50% החל מיום 1.11.2000 ולמשך 10 שנים רצופות.

4.       ועדת דרג ראשון לעניין שירותים מיוחדים קבעה כי המערער אינו זכאי לקצבת שירותים מיוחדים. המערער הגיש ערר לוועדה לעררים על החלטה זו וביום 12.4.2010 שבה הוועדה לעררים וחזרה על קביעתה ונימקה את החלטתה כדלקמן:

"הועדה שמעה את המערער ואת אימו והגיעה למסקנה שהליקויים התפקודיים שייתכן שנמסרו תוך העצמה מסויימת אין בהם חרף היותו חולה קשה על מנת לזכותו בשרם ולכן החליטה הוועדה שלא לקבל את הערר "

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

5.       לטענת המערער, הוועדה לא מזכירה את העובדה שהיה זכאי לגמלת שירותים מיוחדים במשך 10 שנים רצופות ולא הסבירה הכיצד היא שללה את זכאותו הגם שמצבו לא משתפר אלא החמיר. עוד נטען כי הוועדה לעררים קיבלה את עמדת הדרג הראשון בשני פרמטרים (הפרשות ורחצה) וזאת מבלי לבצע בדיקה בעצמה.

6.       במועד הדיון שהתקיים בפני כב' הרשם תומר סילורה ביקש ב"כ המערער להוסיף מספר טענות מעבר לנכתב בכתב הערעור.

ראשית, הנכויות הרפואיות של המערער משמעותיות ומתייחסות להגבלות קשות בתחום האורטופדי: עמוד שדרה צווארי מותני וכתפיים וזאת בשילוב עם דכאון חרדתי בשיעור גבוה של 30%. המערער היה זכאי לגמלת שר"מ ברמה של 50% מאז שנת 2000 ועד להחלטה מושא הערעור. הועדה לא הסבירה מדוע שינתה החלטתה אל מול החלטתה הקודמת משנת 2001.

שנית, המערער טען שנוצרה דעה קדומה של המעריך (דני גנצורין) שביצע ביקור בבית המערער אשר על הערכתו הסתמכה, בין היתר, הועדה לעררים. שכן גנצורין הגיע לביקור הראשון ב-10.7.09 והביע פליאה: " בכלל לא ברור לי מדוע זקוק לעזרה בפעולות ADL" והעמודים שמתייחסים לפעולות הADL- חסרים. מר דני גנצורין נדרש לבצע השלמת בדיקה ובדיקתו 17 יום לאחר מכן, ב- 27.7.09. המערער סבור כי זו הייתה  טעות לשלוח את מר דני גנצורין לעשות את הבדיקה 17 יום אחרי הבדיקה הראשונית כי למעשה אי אפשר לסמוך על שיקול דעתו לא לחיוב ולא לשלילה. ב- 27.7.09 תיקן ד"ר ריבקין כאמור את דו"ח התפקוד שלו והסתמך על הבדיקה השניה של גנצורין והקטין את זכאותו של המערער וביטל את זכאותו המערער בנושא של רחצה והפרשות בהתאמה, אשר הביא לדחיית זכאותו של המערער לשר"מ מדצמבר 2009.

שלישית, בהחלטת הוועדה נפלו לקויים נוספים: בנושא הלבשה הועדה לקחה בחשבון מלבד הליקויים האורטופדים את מצבו הנפשי, אך הועדה לא עשתה את השילוב הזה כשהיא באה לדון בנושא הרחצה, ובכלל זה שאלת העזרה הפעילה, שלה נזקק המערער, ולא לקחה בחשבון את ההיבט הנפשי בנושא ההפרשות. בנוסף, הועדה לא לקחה בחשבון את העובדה שיש למערער בעיית כתף חמורה וראוי שהועדה תסביר איך עם נכות משמעותית בכתף ובעמוד שדרה יכול להגיע המערער עם ידו ולבצע הגיינה אישית בנושא הפרשות.

7.         לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה. אכן בתאריך 10.7.09 נערכה הערכת תלות לא מלאה שבה ציין האח גנצורין דני את ממצאיו. מאחר והערכת התלות לקתה בחסר ולא הייתה מלאה נתבקשה הערכת תלות נוספת שבוצעה בתאריך 27.7.09. הועדה לעררים שמעה את תלונותיו של המערער שמסתכמות בסעיף ד' לתלונותיו. הועדה הביעה התרשמותה שלה לגבי כל אותם הפרמטרים והגיעה למסקנה שהליקויים התפקודיים אין בהם כדי לזכותו בשר"מ ולפיכך החליטה שלא לקבל את הערר.

8.         המשיב סבור שבנימוק הועדה ישנו הסבר מדוע נשללה נכות שנקבעה בשעתו מאחר והממצאים השתנו. בשל כך יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

9.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אפרט להלן את נימוקי הכרעתי. 

10.        על פי סעיף 213 לחוק, החלטות הועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים והמקצועיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מועדה מעין-שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

11.        בענייננו, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולים מספר כשלים חמורים בעבודת הוועדה. ובמה דברים אמורים?